נסיעה לגוואבטה

קובי וחגית שהפכו לחברים הכי טובים שלנו פה באי, הציעו שניסע בראשון בצהריים לשמוע מוסיקה בהרים.   הם מכירים מקום שבו אפשר לשבת ולשמוע זמרים מקומיים, שרים שירים ארוכים, עצובים ושמחים והנוף משגע.

הנוף מאחד המקומות שבהם ישבנו.

לא היתה התלבטות.   בטח שנוסעים. ביני לבין עצמי עוד התלבטתי, בנוגע לזמנים. יוצאים באחת בצהריים וחוזרים בסביבות חמש-שש.  שאלתי את העילוי אם זה נראה לו רעיון טוב לוותר על השנץ. אנחנו לרוב בטטות, בכל מה שנוגע לסופשבוע. הילדים כבר לא כל כך רוצים להצטרף אלינו, (שזה במילים אחרות מסרבים בתוקף) ואני כרגיל, מעדיפה להיות בבית עם ספר ותה.  לפעמים, אם הילדים נותנים לי ולא משתלטים על הטלוויזיה בסלון עם סדרה מלפני עשור, אני אפילו מצליחה להתמקד באיזו סדרת בלש בריטי שאני מוצאת בנטפליקס.

בראשון בצהריים כבר היינו בדרך. הם סיפרו לנו שלשם הם לוקחים את כל האורחים שלהם בעיקר את החשובים.  וחגית הוסיפה שבאמת זה ממש ליד הבית. מרחק של מקסימום ארבעים דקות.  נכון הוסיף קובי בהתלהבות, רק שלושתרבעי שעה

הדרך לשם מקסימה. הרים ירוקים מלווים את הכביש ועצים בפריחה אדומה.  בדרך ירד קצת גשם והם סיפרו שתמיד יורד קצת גשם בהרים.  זה גשם טרופי כבד שכמו שהוא בא, ככה הוא הולך.

 הדרכים צרות והמכוניות עוצרות וחונות בצידי הדרך

מסתבר שהמקום הזה, שבמשך השבוע הוא כפר גדול אך מנומנם, הופך בסופשבוע לפסטיבל ענקי של אוכל, שתייה ומוסיקה טובה.

הם סיפרו, שלפעמים בצידי הדרכים בכפר, יש כל מני דוכנים עם אוכל מטוגן או דברים לתיירים, אבל לרוב, יש שם רק אנשים שמחים ושתויים.

בשלט רשום: זהירות, שיכורים חוצים

אפרופו אוכל, חשוב להיות מדוייקים.  אם המילה אוכל מעלה בכם אסוציאציות של סלטים וקישים וירקות ואולי מרקים, עדיף שתאכלו בבית. חבל שתתאכזבו.  מראש הכינו אותי ששם לא מגישים אוכל אלא חיות מתות,מסתובבות על מקל מעל האש.   בכל מקום שהיינו בו,עמד באוויר ריח כבד של טיגון ושמן ובשר על האש. ולמרות זאת,  האנשים מסביב נראו שמחים במיוחד.

אל תשאלו אותי אפילו מה זה.  זו תמונה ששמתי בשביל העילוי

במסעדות השונות ובברים, משפחות מרובות דורות ישבו ביחד לאכול בשר מטוגן בצלחות חדפעמיות ולשתות משהו קצת חריף. מדי פעם הם התחלפו, בהשגחה על הדור הצעיר ובריקודים.  כולם יודעים לרקוד שם כל כך יפה שממש התקנאנו,  העילוי ואני.

זו תמונה של תחנת אוטובוס חדישה.  באחת הדרכים בכפר.

בכל מסעדה בדרך, יש זמרים וזמרות ולפעמים גם תזמורת שמלווה אותם והם שרים סלסה ומרנג ובצ'אטה. המון מסעדות פזורות בכפר וככה מעבירים המקומיים את סוף השבוע.  ממקום למקום הם עוברים ושומעים מוסיקה טובה ואוכלים ורוקדים ומשתכרים

לחמניות טבעוניות מקמח מלא לפחדנים ולפחדניות

המתכון הזה מתאים לפחדנים.  או פחדניות.  כמו שאני הייתי, לפני שריצ'ל למדה אותי איך לנהל את השמרים.

המתכון הזה מתאים לאנשים עסוקים במיוחד, כאלו שאף פעם אין להם זמן.  הלחמניות שיוצאות הן בריאות וטבעוניות.  בלי ביצים, מקמח מלא, בתוספת שיבולת שועל ודברים טובים אחרים.  התוצאה היא כ-15 לחמניות בגודל בינוני וכיכר לחם קטנה אחת.

מתחילים בלקנות מראש, שיהיה בבית:
קמח מלא, קמח לבן, שיבולת שועל, חבילת שמרים יבשים, סוכר חום, רוזמרין יבש, שמן זית ומלח גס.

אל תפחדו.

מתחילים עם השמרים
3 כוסות מים חמימים
5 כפות סוכר חום
3 כפות שמרים יבשים

התפחת השמרים \ התססת השמרים בקערה נפרדת, חשובה להמשך.  כך תוכלו להעריך את איכות השמרים ולשלוט בתוצאה.
בקערה בינונית ערבבו שתי כוסות מים קרים וכוס מים רותחים עם 5 כפות סוכר חום. אפשר גם 4 כפות סוכר אם אתם מפחדים שהתוצאה תהיה מתוקה מדי (היא לא). חשוב לשים לב לטמפרטורה של המים.  אנחנו רוצים שהם יהיו חמימים, כדי לתת לשמרים סביבה נוחה.
אחרי שהמסתם את הסוכר הוסיפו 3 כפות שמרים יבשים למים עם הסוכר המומס.

מערבבים וממיסים את השמרים היבשים בתמיסת הסוכר

וודאו שהשמרים נמסו בתמיסת הסוכר.
זה הזמן להניח להם לתסוס בשקט.

בזמן הזה, בגלל שאתם עסוקות ועסוקים, תוכלו לפרוק את המדיח ולמלא אותו בכלים שבכיור. אם אין כלים בכיור, תוכלו למלא את מכונת הכביסה.  מה שמתאים לכם.  אין צורך לעמוד ולהסתכל על השמרים ואיך הם תוססים.  בכל מקרה, משך הזמן שאתם צריכים לתת לשמרים הוא כ- 10 דקות. בערך.

אחרי בערך 3 דקות אפשר לראות שיש פעולה של השמרים והם מתחילים לתסוס ולהעלות קצף. זה מצויין.

אחרי כ 7 דקות אתם יכולים לראות השמרים אכן עובדים במרץ ומאוד אוהבים את תמיסת הסוכר

כשתראו שהקערה מתחילה להתמלא בתסיסת השמרים, זה הזמן להכין את הקערה השניה, הגדולה עם הקמח.
אני לא מתחילה להכין את הקערה עם הקמח, לפני שאני מוודאת שהשמרים אכן תססו כמו שצריך.  במידה והם לא תססו במידה מספקת אל תהססו להתחיל את התהליך מהתחלה.  ייתכן והטמפרטורה של המים בקערה הייתה חמה מדי או קרה מדי.

הקערה של הקמח
5 כוסות קמח מלא
כוס וחצי קמח לבן
1\3 כוס שמן זית
1 כפית מלח גס
1\2 כוס שיבולת שועל

בקערה גדולה, (אם אין לכם בבית קערה גדולה, אפשר להשתמש גם בסיר גדול.  אבל תוודאו קודם שהוא נקי, כן?), מערבבים 5 כוסות קמח מלא וכוס וחצי קמח לבן. מוסיפים שליש כוס שמן זית וכפית מלח גס. מוסיפים את השמרים המותססים מהקערה הקטנה ומתחילים לערבב עם כף.
מערבבים עד שכל החומרים מתגבשים ביחד ונראים כמו התחלה של בצק.

אחרי כ-3 דקות ערבוב

זה הזמן להסיר טבעות וצמידים ולשטוף הייטב את הידיים.
כדאי להכין מראש חצי כוס של שיבולת שועל, שמן זית, רבע כוס קמח, ורבע כוס מים.  שיהיה בהישג יד, במידה וצטרכו להוסיף לבצק.

מתחילים ללוש.
זמן הלישה הוא כ-10 דקות.  במהלך הלישה תרגישו את הבצק המתגבש . אם הוא דביק מדי, אפשר להוסיף כף שמן זית.  אם הוא יבש, אפשר להוסיף כף מים.  אם הוא רטוב מעט קמח.
תוך כדי לישה תוסיפו חצי כוס של שיבולת שועל.

אחרי כ-10 דקות לישה, הבצק רך וזקוק לזמן תפיחה

 אחרי כ-10 דקות לישה, (אם צריך 15 דקות, אל תהיו קטנוניים), הבצק רך ונעים למגע.  זה הזמן לכסות את הקערה במגבת מטבח (נקייה!) וללכת לענות למיילים ולכתוב סטטוסים בפייסבוק או סתם לקפל כביסה ולראות טלוויזיה.  הבצק אמור לתפוח כחצי שעה.  לי, בדרך כלל אין סבלנות.  אחרי רבע שעה אני בדרך כלל בודקת את הבצק ולשה אותו עוד קצת.  ושוב נותנת לו לתפוח.

~~~
זה הזמן לחמם את התנור  ולהכין תבניות ללחמניות וללחם.
את התנור צריך לחמם לטמפרטורה של 180 מעלות בערך.

לפני שאני מתחילה להכין את הלחמניות, לפי ההנחיות של רייצ'ל, אני גם מבצעת הפרשת חלה.

~~~
הכנת הלחמניות
בקערה קטנה, אני מערבבת מלח גס, רוזמרין יבש, שיבולת שועל ושמן זית.  אפשר גם להוסיף גרעיני חמניות או זיתים קצוצים, אבל אם אתם מתחילים וקצת פחדנים, התערובת שרשמתי היא מצויינת.

תערובת של רוזמרין, שמן זית, שיבולת שועל ומלח גס

זה הזמן להכין את הלחמניות.  לפעמים אני מכינה לחמניות מושקעות עם צמות קטנות, אבל רוב הזמן, מכיוון שאני אישה עסוקה, אני רק מכינה כדורי בצק קטנים.  את הלחמניות הקטנות אני מסדרת בתבנית. (חשוב לזכור לשמן מראש את התבניות בקצת שמן זית, כדי שהלחמניות לא יידבקו לתבנית).
את התערובת של הרוזמרין ושמן הזית אני מורחת מעל הלחמניות כשהן כבר בתוך התבנית.

ככה נראית תבנית ממוצעת לפני האפיה.

כשהתבניות מוכנות, אני מכניסה אותן לתנור.
תדאגו לשים טיימר של 35 דקות ותלכו לעשות דברים אחרים (לנקות את המטבח \ לתלות את הכביסה \ לענות למיילים \ לסדר את הסלון).  אחרי 35 דקות תבדקו אם הלחמניות השחימו טיפה.  אם כן – זה הזמן להוציא אותן.  אם לא – תנו להן עוד 5 דקות בתנור.

חשוב להוציא את הלחמניות מהתבנית ולהניח להן להתקרר לפני שאוכלים אותן

תהנו.

עוד משהו :
קחו 2 לחמניות חמימות, ותנו אותן למישהו שצריך.
בטוח שאתם מכירים מישהו שזקוק לפת לחם.  או סתם לחום ואהבה תוצרת בית.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

רייצל, היא הרבנית של חב"ד פורטוריקו.  בעצם, היא לימדה אותי להכין חלות לשבת, אבל אני לא אוהבת לאכול קמח לבן ומתוק.  את המתכון שלה, המרתי אחרי הרבה מאוד נסיונות למתכון הנפלא הזה.  בלי קשר, רייצ'ל היא אישה מופלאה ורק בשביל להכיר אותה שווה לבוא לפה.