ממה שהספקתי להתרשם, אני לא אוכל פה הרבה במסעדות. סביר להניח שעדיין לא מצאנו את המסעדות שלנו. או ליתר דיוק את המסעדות שלי, כי העילוי מתמחה בלאכול כמעט כל דבר. אני הבררנית ביננו וכצמחונית, עוד יותר קשה לי למצוא מה לאכול. בהולנד היו לי כמה מסעדות שמאוד אהבתי עם דגש צמחוני: מסעדה אתיופית ואיזה שתיים הודיות. פה בינתיים, עוד לא מצאתי מסעדה הודית או אתיופית או מזרח תיכונית כלשהי. יכול להיות שזה רק עניין של זמן אבל בינתיים, מה שאני רואה זה בעיקר מזללות עם אוכל מהיר מצופה בהררים של גבינה צהובה מותכת והרבה הרבה בשר. זה מזכיר לי טיול שעשינו בספרד בשנה שעברה. בכל מסעדה שבה ישבנו, הסברתי שאני צמחונית. זה לא מנע מהטבח להוסיף פירורי ביקון לכל מנה שהזמנתי – בשביל הטעם…
כרגע אנחנו לומדים להכיר את הבית, את המטבח ואת מה שמוכרים בסופרמרקטים. לדוגמא, גילינו שאין פה זיתים אמיתיים (מרכיב מוביל בתזונה שלי). כלומר, מצאנו כמה בשימורים אבל היה להם טעם של תירס מתוק משומר. בטעות, בגלל שאנחנו קצת חדשים – קנינו 5 קופסאות שימורים של זיתים בטעם תירס. טעויות של מתחילים.
אנחנו עדיין בתהליך התארגנות והכרות עם הסביבה והבית. כל יציאה לסופר או למרכז קניות עולה לנו מאות דולרים. הבית פה ריק והכל צריך לקנות – החל ממסכום וסירים ומגבות מטבח, ריהוט, וילון למקלחת, מנורות, וכדומה. אפילו מטאטא ודלי. לוקח זמן והרבה כסף להפוך ארבע קירות במקום מקסים לבית חם ומכיל. תוך כדי קניות אנחנו ממפים איפה כדאי לקנות ומה. כל יציאה לסופר מרקט, או לחנויות מגה ענקיות כמו וולמרט או קוסקו, אורכת שעות. קודם כל, אין לנו מושג איפה כל דבר מונח. חוצמיזה, יש פה הרבה דברים חדשים שאין לנו מושג אם הם יהיו שימושיים לנו ואם נאהב אותם. החל מכל מני מקלות ספונג'ה עתידניים ועד לפירות וירקות שבחיים לא ראיתי ויש להם שמות מוזרים. לא תמיד אנחנו בטוחים מה כדאי לקנות ואיפה הכי זול. אני זוכרת שהחוויה הזו של המיפוי, היתה הרבה יותר מתסכלת בהולנד – שם בכלל לא הבנתי מה כתוב על האריזה וההתמצאות היתה נגזרת של ניסוי וטעיה. עדיין לא ברור לנו מה תהיה רמת ההוצאות החודשיות שלנו ומה יהיה ההרכב שלה. אני יודעת שזה חלק מהתהליך של היכרות עם מקום חדש, תהליך שאני מוצאת מרתק. כרגע – אולי בגלל שהילדים כבר גדולים והם התרגלו לסטנדרט מסויים וגם אנחנו נהנים מרמת חיים גבוהה אנחנו ממהרים ומוציאים בתקופה קצרה הרבה כסף יחסית, על מנת להחזיר אותנו במהירות לנקודת האיזון ולאזור הנוחות שלנו.
לפני כמה ימים, ביקרנו ביקור קצר ביער הגשם של פורטו ריקו – אל יונקו. זו היתה הפעם הראשונה שלנו ביער גשם. יש בו הרבה מאוד מסלולי טיול ואני בטוחה שעוד נבקר בו. מה שתפס לי את העין ממש בתחילת המסלול היו המון פרחי גן עדן שגדלים פה בר ועוד המון פרחים שאני לא מכירה. היו שם שרכים, מהסוג שבכל בית בשנות השבעים גידלו בעציץ עם מקרמה. אבל השרכים האלו שראיתי ביער הגשם, היו בכלל בגודל של עצים. כדור הארץ הוא מקום מופלא. בינתיים, עשינו ביקור לבריכות ולמפלים. מצחיק, שלמרות שבמשך שש השנים האחרונות, גרנו בהולנד, לא רחוק מהאמסטל ומכל מני תעלות, עדיין אנחנו מתלהבים ממים. אי אפשר להוציא מאיתנו את המדבר…
ליד אחת הבריכות, היה תרנגול. לא ברור לי אם הוא היה תרנגול בר או שהוא ברח מאחת החוות שמצויות בצמוד ליער הגשם.
אני חושבת, שמעל הכל הטבע במקום הזה מרחיב לי את הלב. יש פה המון שמש וים וירוק בגוונים שלא ראיתי אף פעם. בטיול הבא שלנו, אני חושבת שניסע למערות (קמוי) שגם הן נחשבות לסוג של פלא.
ובינתיים בקריביים 