חופשה בתנאים מינימליים

בינתיים אנחנו קצת בחופשה. סוג של בית מלון עם תנאים מינימליים.  הדירה ששכרנו, ענקית – 350 מטר רבוע.  לא כולל את המרפסת שאפשר לעשות בה תחרות רולרבליידס. אנחנו עוד לא ממש מכירים טוב את הבית, אז יצא לי כבר לטעות במסדרונות.  אם אני רוצה לקרוא לאיזה ילד או ילדה שנמצאים בחדרים שלהם, אני צריכה לצעוק או להתקשר אליהם.  הם מצידם טוענים שהם לא שמעו אותי.

המרפסת בדירה שלנו.  זה רק חלק ממנה.

המרפסת בדירה שלנו. זה רק חלק ממנה.

לא היה לנו פשוט למצוא דירה שתהלום אותנו.  זה לא שאנחנו מפונקים, אבל רצינו שלכל ילד  או ילדה יהיה חדר משלה. רצינו להיות במרחק הליכה מבית הספר (אין בית ספר בינלאומי פה ולכן הם ילכו לבית ספר אמריקאי פרטי). רצינו שתהייה לי פינת עבודה כמו שצריך לעסק שאני רוצה לפתוח (בהזדמנות אני אכתוב על זה) ורצינו אם אפשר – לראות את הים.  יש פה הרבה מאוד דירות שעומדות ריקות.   ראינו אולי 20 דירות וכמה בתים, הרוב היה יקר מדי, גדול מדי, קטן מדי, מספר החדרים לא מתאים, בדיוק – אבל בשכונה לא טובה, רחוק מדי וכולי.    באפריל, באתי לפורטו ריקו, לביקור בן שבוע שמטרתו היתה לצוד בית.  שבוע של כיתותי רגלים ושיחות נפש עם מתווכי דירות הביאו לאפס תוצאות ולהרבה תסכול וחרדה.  איפה נגור? על מה נתפשר?  אולי כל המעבר הזה לא מתאים? הדאגה התעצמה גם לאור העובדה שעוד לא מצאנו שוכרים לבית שלנו באמסטרדם – אבל זה כבר סיפור אחר.

בסופו של דבר, אני חזרתי לאמסטרדם והעילוי המשיך לחפש לנו בית.  הוא מצא את הדירה הזו שנמצאת בבנין שבו יש חדר כושר, בריכה ולובי שנראה כמו שייך למלון. בית הספר נמצא במרחק 530 מטרים.  זו השכונה שרצינו, צופה לים, דירה ענקית (בדיעבד – גדולה מדי, אבל ניחא).  היתה תקופה של משא ומתן מפרך ובסופו של דבר אנחנו מתחנו את התקציב המשפחתי, הבעלים ירדו במחיר והחוזה נחתם.

מה שאני רואה מהמרפסת שלנו

מה שאני רואה מהמרפסת שלנו

  ידענו מראש שהבית ריק לגמרי.  העילוי קנה 4 מזרונים, לנו ולילדים.  רק שתהיה איזו שהיא התחלה.  אה וגם טלוויזיה.  חוץ מזה, באמת שאין כלום.  איש האחזקה של הבניין, ריחם עלינו ונתן לנו שולחן פלסטיק וחמישה כסאות, כדי שנוכל לשבת.  מיקמתי אותם במטבח ומכאן אנחנו מתנהלים בינתיים.  ביום השני שלנו פה נסענו לחנות רהיטים ענקית, שקיבלנו עליה המלצה.  שם קנינו כמעט את כל הרהיטים הבסיסיים שצריך, חוץ מהחדר של המממאאאמממת.  היא לא מצאה שום דבר לטעם שלה בינתיים.  גם זה ייפתר.

למרות הכל, התנאים מאוד מינימליים והבית די מלוכלך (למרות שניקינו קרוב ל- 8 שעות ואני עדיין כל הזמן מנקה).  אין לנו עדיין את כל הכלים שאנחנו צריכים (סירים, פותחן של שימורים, ספלים וכדומה), הדלתות של המרפסת לא נסגרות טוב והרוח מיילללת דרכם, מייבש הכביסה לא עובד, הדוש במקלחת מקולקל, חסרות לי מגבות וכולי… ועדיין – אנחנו מאוד מרוצים. כנראה, הקרבה אל הים ומזג האוויר משרים עלינו אווירה של חופשה – הולכים לבריכה והולכים לים ונחים.

לצערי, עדיין לא עשינו טיולים ממשיים בשכונה, בעיר, באי.  אנחנו מתמקדים כרגע בלהשלים את החוסרים של הבית ולכן רוב הטיולים שלנו מתמקדים בללכת לקנות משהו.   היתה לנו החלטה מודעת שלא להביא מכולה עם רהיטים וציוד, אלא לקנות הכל פה.  בכל זאת, קצת יותר זול פה וגם זה די דבילי לשלם הובלה של צלחות סדוקות, מגבות מוכתמות או סירים ישנים. במזוודות ארזנו כל מה שיכולנו, שילמנו גם על משקל ומטען נוסף, שלחנו כמה ארגזים עם דברים חשובים וסנטימנטליים דרך חברת משלוחים.   בינתיים, התנאים מאוד מינימליים וזו יציאה מאזור הנוחות המוכר שלנו.

אנחנו מבינים שלוקח זמן להפוך ארבע קירות לבית ואני שמחה שהילדים גם הם משתפים פעולה וסבלניים.  ביום שישי יגיעו אלינו הרהיטים שקנינו.  לאט לאט… נתחיל לחזור לאזור הנוחות שלנו ואז, אני מקווה שנתחיל לטייל בהרים, ביער הגשם ובאיים הקטנים מסביב.

מודעות פרסומת