אני מלאת התפעלות מהבית ספר החדש של הגמדים. אולי זו רק ההתחלה ואחר כך אני אגלה כמה שבית הספר הזה הוא כשאר מוסדות החינוך שהכרתי – עייף, מנוכר, מלא בתככים ועצוב. עכשיו אני עדיין מלאה בהתלהבות ותקווה. האכפתיות שלהם והרצינות שבה הם לוקחים את עצמם ואת החינוך והעצמת הידע של הילדים שלי, מרשימים. לדוגמא – התלבושת האחידה. באופן מפתיע, גם צוות בית הספר לובש מדים. נכון שיש מורים ואנשי צוות שבאים בלי תלבושת, אבל זה די מגניב לראות מורה למתמטיקה שלובש מכנסי חאקי, חולצה עם סמל בית ספר, שעליה רקומה איזו משוואה וכיתוב – צוות מתמטיקה. ככה אפשר לראות גם מזכירות, אנשי אחזקה, מנהל בית הספר והשומר. מבחינת – נאה דורש. הם מראים לי ולילדים, באמת שאיכפת להם. בימים הראשונים התקשרו ושלחו לי מיילים לשאול על ההתאקלמות של הילדים והתחושות שלהם.
יש גם מן פורטל מידע חינוכי שבו מפרטים המורים מה בדיוק הם לימדו בכל שיעור, איזה שיעורי בית, מתי יש מבחן וגם מה ילמדו הילדים בימים הקרובים. הגמדים לא כל כך רגילים שאנחנו מעורבים כל כך בתהליך הלמידה שלהם. זה לא היה כך בהולנד. גם לא בישראל. בבית הספר ההולנדי, לא היו באמת שיעורי בית. אולי קצת. בזמן הלימודים היו להם שעות תרגול שבהן בעצם הם עשו שיעורי בית. אם אחד הגמדים לא הבין איזה נושא, לא היה לי מושג. הספרים נשארו רוב הזמן בכיתה והלימוד נעשה בכיתה. אחרי 8 שעות לימודים – הילדים היו חופשיים. לא לוקחים עבודה הביתה. המורים גם לא ממש תקשרו איתי אם יש בעיה כלשהי – התנהגותית, חברתית, לימודית. הייתי צריכה לשאול והתשובות היו תמיד לקוניות שהכל ממש בסדר.
בבית הספר הבינלאומי, חל שינוי מסויים ביידוע ההורים על בעיות. בדרך כלל הייתי מקבלת מייל שהם התחצפו באיזה שיעור ולכן בעוד שבועיים הם יצטרכו להשאר שעה נוספת לאחר שעות הלימודים. על פי רוב, אף אחד לא אכף זאת. פעם בסמסמטר הייתי מקבלת גם מייל שמבקש ממני להסביר את האיחורים והעדרויות של הילדים שלי. "אחרת זה יכנס לתעודה". לא טרחתי.
אני מלאת התפעלות מבית הספר הזה ומהרצינות שהוא מקרין על הילדים. הם כבר לא יכולים להרשות לעצם לאחר, "כי למי אכפת", הם חייבים להכין שיעורי בית ברמה יומיומית – כי באמת בודקים. אני מתארת לעצמי שהרבה יותר קל ללמד ולקחת אחריות על תהליך הלמידה של כל ילד, כשיש בערך 14 תלמידים בכיתה. אבל גם בהולנד, כשהיה מספר נמוך של ילדים בכיתה, עדיין היה קשה מאוד לקבל מידע משמעותי על ההתקדמות שלהם מהמורים. אני מבסוטה גם, שאם במקרה יש להם אטיטיוד מסריח, מיד אני מקבלת הודעה במייל. הבית שלנו, הפך למועדון לימודי שניתן להתקנא בו. אחרי בית הספר, הילדים אוכלים משהו ואז הגדולים לומדים בחדרים שלהם ואני מתרגלת שברים עשרוניים עם המלכה. בסביבות 6 וחצי בערב אוכלים ארוחת ערב ואחר כך ממשיכים לקרוא וללמוד. בינתיים עוד לא גילינו את הנוסחא שמאפשרת לאזן בין חוגים, בטלה ולימודים. פליני והמלכה, מודאגים שאלו אם זה ככה יהיה תמיד. הקצב גבוה והדרישות תובעניות.
בבוקר, אם יש לי זמן, אחרי שאני מלווה אותם לבית הספר, אני לוקחת לי תה היביסקוס בסטארבקס ויושבת ומסתכלת דרך החלון על בית הספר. אני חושבת שברגע שגם יהיו להם חברים, הדברים באמת יסתדרו.
ובינתיים בקריביים 
1. אין לי אפילו מורה אחד שלובש תלבושת אחידה. אף אחד מהמנהלים לא לובש גם. מכריחים פשוט את העובדים ה׳נמוכים׳ יותר – מנקים, עובדי קפיטרייה ושומרים ללבוש
תלבושות אחידות. אז ראית מורה אחד שמתלהב מהעבודה שלו ולובש מדים. חוץ מזה זה קומוניזם טהור
2. הפורטל האינטרנטי מיועד אלינו ועל המורים, חוץ מפונקציית האימייל את לא אמורה להיות ברשימות הכיתות שלנו ולעקוב אחרי הכל. זה לא עניין של בית ספר קסום ואכפתי, זה עניין של חוסר אכפתיות שלך האם את מביכה אותנו או לא בשילוב מרענן של לשבת לנו על הווריד ולחקור כל הודעה שהמורים שולחים על שיעורי בית. היה לנו את הפורטל גם בבית הספר הקודם, פשוט עכשיו נכנס בך דחף להכנס לכל חלק בחיים שלנו בלי בושה ולהביך אותנו בבית ספר חדש שכבר קשה ממילא כשתלמידים אחרים רואים שם אחד ויחיד של הורה ברשימת הכיתה – ההורים של הילדה החדשה. וואו אכפתיות וכו.
3.מועדון לימודי שאפשר לקנא בו? את רוצה לעשות לי את השיעורי בית ולהשער ערה עד שתיים בלילה במקומי, לומדת למבחן בהיסטוריה ביום הרביעי של בית הספר שהורס לך את מנגנון השינה? או שאת מתכוונת שאחרים מקנאים – תלמידים בבתי ספר אחרים. בטח! אני בטוחה שילדים בבתי ספר בסיסטם הבינלאומי מתים מקנאה שלנו יש שישה מבחנים בשבוע בממוצע, מבחנים סתמיים ומבזבזי זמן של מולטיפל צ׳ויס, שהידע נשכח ברגע שיוצאים מהמבחן למרות שבזבזת עליו 4 שעות שינה. וואו! אני בטוחה שהם מתים מקנאה שיש לנו מבחנים טיפשיים במקום עבודות מחקר. הם בטח מזה מקנאים שהם עובדים ברמה נורמלית ולומדים ברמה גבוהה, כשאנחנו עובדים עד שלא נשאר לנו כוח להחליף לפיג׳מה ושוכחים הכל אחרי 40 דקות של מבחן. אני יודעת שנעים לך בבועת ה״ילדים שילי לומדים לינתח בוורשה״ (מבטא פולני) אבל שיטת הלימוד האמריקאית הוכחה להיות אחת הנוראיות בעולם מבחינת התפיסה העתיקה שלה. אם היית שולחת אותנו לבית ספר בפינלנד הייתי מרוצה, אבל זה מדרגה למטה מבית הספר הקודם.
4. צאי כבר מרשימת התלמידים של הפורטל.
5. צאי כבר מרשימת התלמידים של הפורטל.
6. אה והעניין הזה של לשלוח אימייל כשלתלמיד יש אטיטיוד? לפונקצייה הזאת הם מזרימים את הresources שלהם כדי שהורים כמוך ימשיכו לחיות בבועה הקסומה של ״איזה בית ספר אכפתיייייי שיאואואואו״ אבל האם אכפת להם מספיק כדי לתקן את המזגנים בכל הקומה השנייה? לא כי הם הרי representation של הממשלה האמריקאית, העיקר שנראה טוב לא עד כמה רע המצב של התושבים
1) מכיוון שאני מסתובבת הרבה באיזור בית הספר (ראי ערך מביך, מבוכה, הורים מפגרים שעושים בושות), אני רואה המון אנשי צוות שנראים לי בכירים, מורים וכיוצא בזה שלובשים חולצת בית ספר.
2) הפורטל האינטנרטי מיועד להורים למורים ולתלמידים. אם איש התמיכה הטכני החליט בהגדרות המערכת לשייך אותי לקבוצת התלמידים, אני רואה בזה מחמאה שאני נראית נפלא לגילי. אני קיבלתי גנים נפלאים ואני מתכוונת להוריש לך אותם (ראי צוואה. אני חוששת שאת הכסף הגדול אבא שלך מוציא על דיאט קולה). אם את רוצה שאני אבקש מאיש התמיכה הטכני לשנות את הגדרות המערכת, אני אעשה זאת בשמחה בביקור הבא שלי בבית הספר (ראי סעיף מספר 1).
3) אני מעריצה אותך ואת היכולת שלך ללמוד ולהתמיד בלימודים. את ראויה לשבח, קלס, הערכה והערצה. קבלי פטור לשבוע מספונג'ה בחדר שלך.
4)ראי סעיף 2
5) ראי סעיף 2
6) אני אגש בקרוב לבית הספר לבקש שיתקנו את המזגנים (ראי סעיף 1).
אני במילא לא עושה ספונג'ה