חזרנו מישראל לפני שבועיים וחצי בערך. הילדים פחות או יותר נכנסו לשגרה של בית הספר. לישון מוקדם, שיעורי בית, מדים, שיעורי בית, ארוחת ערב, שיעורי בית… לי היה קשה. איכשהו בכל פעם שאני נוחתת באי, בין אם מדובר בג'ט לג ובין אם מדובר בעייפות שנובעת מהחום והלחות והאור החזק פה, יש לי סוג של נפילה אנרגטית.
לקח לי כמעט שבוע לחזור לשיעורי יוגה וכמעט שבוע ליצור.
התחושה של הבידוד החברתי התעצמה. במיוחד לאור העובדה ששתי הנשים שאני מחבבת באי היו גם הן בחופשה\ אירחו משפחה. בשלב מסוים, הילדים לקחו אותי לשיחה. אמא, הם אמרו לי, זה נכון שאת לא מתעלקת עלינו, אבל אנחנו לא יכולים להיות התחליף שלך לחברות. שככה יהיה לי טוב. הם הציעו לי להפסיק להיות כל כך בררנית ולהתפתח חברתית. שיעור מפי דרדקים חייב להיות בעל ערך.
לאט אני מוציאה מחושים.
לפני שבוע בערך קיבלתי טלפון מהמתווכת שעזרה לנו למצוא את הדירה פה. קוראים לה רנה והיא יהודיה אמריקאית בת 70. עסיסית מאוד. היא אוהבת לרקוד סלסה ולבזבז כסף בקאזינו. היא התקשרה כדי לדעת אם אני אומללה. ככה בישירות כמעט פולנית. כמו שאני אוהבת. היא הציעה שאני אפגוש אותה ואת החברות האמניות שלה. אמרתי כן.
מחוייבת לילדים ולשיעור שלהם.
למרות שהיא הציעה שנפגש בצ'יליס (מזללה אמריקאית מבחילה).
למרות שאני לא חושבת שיכול להיות לי איזה קשר עם נשים אמריקאיות.
מלאת דעות קדומות אנוכי.
בררנית.
אני לא זוכרת מה דמיינתי, אבל לרגע לא חשבתי שאני באמת אהנה. פגשתי שלוש נשים בגילאי 50 עד 70. מלאות בשיבה וקמטים וחיים. אהבתי את השיער הלבן שלהן ואת העובדה שהן לא היו מאופרות. הן היו מלאות באמפטיה, בסימפטיה ובסיפורים נחמדים על אומנות ויוגה והסתגלות ופורטו ריקו.
שתיתי כוס יין טוב , נשנשתי קצת צ'יפס והיה לי נעים.
השבוע נפגשתי גם ליום טיול עם חברה שפגשתי פה. ישראלית שבאה לפה בעקבות בן זוגה. הסתובבנו קצת בשכונה ליד. סנטורסה קוראים לה. לשכונה. יש שם המון גרפיטי שמשמח אותי מאוד.
בשבוע הבא אפילו נסע ביחד לאיזה מוזיאון הבטחנו לעצמנו.
את הפוסט הזה אני כותבת במלון , שנמצא בחלק המערבי של האי. עיירה קטנה. נוף מטריף. MAYAGUEZ. העילוי מצא את המלון הזה והאמת היא שבאנו לפה בגלל ההנחה, ובגלל שהיה מבצע. מסתבר שזה פחות נורא ממה שהיה לי בדמיון. מלון נחמד, בריכה ומגלשות מים לשחיינית ואח שלה הגיטריסט, מזגן ומרפסת קולוניאליסטית עם אינטרנט בשביל המתבגרת ה חמוצה חמודה ובשבילי. הכל בסדר. האוכל חרא.
במקביל, היתה לי גם פגישה השבוע עם בעל רשת חנויות תכשיטים שרוצה לשים תכשיטים שלי באחת החנויות שלו. התרגשות. הסכמנו שאני אקבל מקום, אני אוכל לעצב לבד את החלל וגם אני אשים שם רק את העגילים. לדעתו זה מה שיימכר הכי טוב. בינתיים תפנו את עצמכם לבקר בחנות שלי באטסי. הנה לינק לחנות שלי.
ובינתיים בקריביים 