אחרי הצהריים אתמול, קצת הסתובבנו בעיר העתיקה של סאן חואן. רקע והסטוריה על המקום אפשר למצוא פה, ופה ופה. אני עדיין לא מכירה ממש טוב את העיר העתיקה. אפילו שהייתי בה כמה פעמים. כל פעם, אני מבקרת ברחובות אחרים וקצת מתבלבלת בדרך. הם מאוד דומים, הרחובות בסאן חואן העתיקה ומאוד שונים.
הבתים צבועים בצבעים עליזים, הכבישים עשויים מקרמיקה כחולה, יש בתים שמורים ומשופצים וכאלו שהפכו עם הזמן לחורבות.
בקצה העיר, יש כמה מבצרים עתיקים שהוכרזו כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו. אחרי הצהריים, כשהשמש היתה קצת פחות עוקצנית, יצאנו לטיול.
בזמן שהמאאאממת צילמה (כל הזכויות שמורות לה. היא ביקשה למסור שהיא מוכנה גם תמורת סכום סמלי לצלם חתונות ובר מיצווה), פליני נסע על הסקייטבורד ואני והמלכה צעדנו יד ביד, דיברנו קצת על ההסטוריה ועל הפיראטים שגם הם הסתובבו באזור. היא ביקשה לדעת אם היו לנו פיראטים במשפחה. הבטחתי לה שבמשפחה שלנו היו, או רבנים או סוחרים. כולם היו אנשים טובים. "זה מהמשפחה שלך, אמא, אבל מה עם המשפחה של אבא? סבתא היתה קצת צועניה לא?" היא גם רצתה לדעת אם אבא שלה היה יהודי, לפני שהוא התחתן איתי. "לא כל ישראלי הוא גם יהודי".
הלכנו לאורך החומה והגענו עד ל"אל מורו", שהיא בעצם מצודת סן פליפה דל מורו. ליד המבצר, יש מדשאה ענקית ועליה ילדים מעיפים אחרי הצהריים עפיפונים. הרוח היתה חזקה והעפיפונים קישטו את השמיים. הכניסה למצודה עולה 3 דולר לאנשים מעל גיל 15. השומרת בכניסה ביקשה ממני 3 דולר. לא טרחתי להסב את תשומת ליבה שהמאאמממת כבר בת 16 . מאוד מרשימה המצודה ששומרת על הכניסה לנמל ובה – מרשימים לא פחות עומדים תותחים מחלידים עתיקים.
יש פה כל כך הרבה מה לראות ובסך הכל זה היה אחר צהריים אחד קטן. בדרך חזרה הביתה, אבא של הגמדים הפתיע אותנו באיזה רחוב קטן ואסף אותנו הביתה. סביר להניח שאני אבוא עוד הרבה לבקר פה. במיוחד אחרי שמצאתי כאן בית ספר לצורפות.
ובינתיים בקריביים 