מעבר לגשר, ממש 'מעבר לפינה' יש שכונה, שהיא קצת ההפך מהשכונה התיירותית שבה אנחנו גרים. מזמן רציתי לטייל שם ברגל. כשעברנו בה במכונית. הצבעוניות, ואומנות הרחוב, תפסו לי את העין. עם זאת, האיזור משום מה לא נראה לי מהסוג שבו בחורה לבנה מטיילת לבד עם מצלמה. אולי אני טועה. עשינו היום טיול רגלי, העילוי ואני והמצלמה של הטלפון.
עוד אחת מהיצירות מתחת לגשר
איך שעוברים את הגשר, מיד מרגישים אווירה קצת אחרת. פחות מחוייכת. פחות מסבירה פנים.
הרחובות נקיים, הבתים צבועים, אבל עדיין, יש תחושה של עזובה
הרחובות נקיים, הבתים צבועים, אבל עדיין, יש תחושה של עזובה. מצד שני, הגרפיטי מלא בהומור.
באמצע, בלטה לה הכנסיה. מקושטת בטורקיז וזהב וכסף.
כנסיה בטורקיז
חיפשנו את השוק שקראנו עליו באיזה אתר וידענו שהוא בסביבה. היה נחמד ללכת קצת לאיבוד, אבל אז מצאנו אותו. שוק מקורה שבפנים היו כמה דוכנים שמכרו בננות וכל מני פירות טרופיים שאין לי מושג איך קוראים להם.
מבנה השוק
יש לי הרגשה שלמקום הזה יש פוטנציאל אדיר. רוב החנויות מסביב היו סגורות אבל יכולתי לדמיין אותו שוקק חיים
אולי זה בגלל הצבעים, אולי זה בגלל המוסיקה הקובנית שהתנגנה בקול רם מאיזו מסעדה. קראנו שבלילות האיזור הזה נסגר למכוניות ויש שם מסיבות רחוב. סביר להניח שנחזור לשם איזה לילה.
ובינתיים בקריביים 