קבלת הפנים של היהודים פה, ממיסה אותי. קודם כל הם מאוד מחבקים ומנשקים ושולחים לי הודעות טקסט ומציעים עזרה ועוטפים אותי במן משפחתיות כזו שלא נותנת לי ללכת לאיבוד. החום שלהם, הטבעיות שבה הם מכניסים אותי פנימה וגורמים לי לחוש שייכת, מקסימים אותי. אני לא רגילה לכזה יחס מאנשים זרים, גם אם הם יהודים או ישראלים. בהולנד זה היה שונה לגמרי. קר, מנוכר ומלא באינטריגות וריכולים.
בבית הספר, המזכירה התוודתה שהיא יהודיה ומיד הציעה את כל העזרה שצריך וגם הכירה למאאאמממת את הבת שלה והציעה שהן יתחברו. ביום לפני תחילת הלימודים, הוזמנו התלמידים לפגישות עם המורות והספרניות כמן תזכורת. הספרנית ענדה שרשרת עם "חי" מסוגנן. המלכה לחשה לי, לשים לב. דיברנו קצת על זה בעברית. "את מדברת עברית?" שאלה אותי איזו אמא במבטא ארגנטינאי כבד. מסתבר שהיא מאורוגווי. היא סיפרה לי שאת העברית היא למדה בבית הספר. נשים אחרות ששמעו אותנו מדברות עברית, חייכו וגם הן, התוודו – גם אנחנו יהודיות. מארגנטינה, מצ'ילה, מפורטו ריקו. הן מאוד התעניינו אם אני באמת באמת מישראל ומה בדיוק אני עושה פה. הן שאלו עלי ועל המשפחה ומיד הציעו שהילדים יהיו חברים. כבר הוזמנתי להצטרף לעשות איתם חגים ולהצטרף אליהם לבית הכנסת ולעשות שבת ובכלל, להיות בקשר. החלפנו פרטים.
בגדול, יש כאן 3 קהילות יהודיות: הרפורמי, הקונסרבטיבי והאורתודוקסי. לפי מה שהבנתי הקהילות לא מאוד מתערבבות זו בזו, ואני עדיין לא יודעת לאיזו קהילה הוזמנתי לעשות חגים ושבת. מישהי אמרה לי, שהיא משלמת דמי חבר לכל שלושת הקהילות. ככה היא בסדר עם כולם.
בית הכנסת שערי צדק. אני חושבת ששייך לקהילה הקונסרבטיבית
בחודש הראשון שלנו פה, גילינו שבמרחק שנים וחצי רחובות מהבית שלנו יש בית כנסת ורוד עם מגן דוד וכתוב עליו אנגלית בית שלום.
בית שלום, בית הכנסת הרפורמי
שאלתי מכרים שלנו על בית הכנסת הזה. בבוז הם אמרו שזה לא בית כנסת, זה קרקס. לשם הולכים הרופרמים שהם בכלל לא יהודים. אני אהיה נאיבית אם אחשוב שבגלל שזה אי קטן מלחמת היהודים לא קיימת גם פה.
מרכז חבד החדש
אני לא יודעת כמה יהודים יש פה באי. אני גם לא יודעת לפי איזו הגדרה צריך לבדוק את היהדות שלהם. כל כך הרבה אנשים הולכים עם מגן דוד על הצוואר. לטענת החברים האורתודוקסים שלנו, הם לא יהודים בכלל. רק רוצים להיות מוגנים מפני השדים על ידי מגן דוד. ניחא.
דרך אגב, בקומה שלנו יש עוד משפחה יהודיה, מעירק. עדיין לא פגשנו אותם, כי הדירה שלהם בשיפוצים אבל נוצר קשר במייל. בקומה מתחתינו יש עוד משפחה יהודיה, אמריקאית. הם דפקו יום אחד בדלת, רצו להציג את עצמם. העירו אותי משנ"צ… מחזה לא נעים…. אני לא יודעת אם נפגוש אותם בקרוב….
ובינתיים בקריביים 